"הפכו את ההר לעסק".
מאת אלן סמפאנג
לעיתים קרובות תשמעו את זה נאמר בליווי עצבנות. כמו עלבון. כאילו נעשה משהו רע. כאילו הפיכת משהו לעסק היא בהכרח זדונית. אבל בואו נעצור לרגע. אם ההגדרה שלכם לעסק היא ניצול, אז בטח, אולי אתם צודקים. אבל האם עסק הוא באמת כזה? האם עסק, במהותו, אינו עוסק ביצירת ערך? והאם כולנו לא מרוויחים כשמישהו הופך משהו לעסק בדרך הנכונה? רק רגע, תנו לי לבסס את נקודת המבט שלי על "עסק":
מישהו מארגן את זה. מתחזק את זה. מגן על זה. יוצר מבנה במקום שבו יש כאוס. יוצר פרנסה. יוצר אחריותיות. יוצר כללים.
אז אולי השאלה האמיתית היא לא "האם הפכו את זה לעסק?" השאלה האמיתית היא, איך הפכו את זה לעסק? ולמען מי?
לאייטה ניתנה במה להציג את התרבות והמורשת שלהם, בתנאים שלהם. בלי מדיניות חיצונית שתעצב אותם למשהו שהם לא. בלי תסריטים לעקוב אחריהם. הם מספרים את הסיפורים שלהם. סיפורים אמיתיים. לא סיפורים שיוצרו באופן מלאכותי רק כדי ליצור הייפ או ערך כוזב. 
ניתנה להם גם ההזדמנות לפתח כישורי חיים. כישורים שהולכים באופן טבעי יד ביד עם אורח חייהם. אורח חיים חדש שלא מנצל את המסורות שלהם, אלא משלים את התרבות שלהם.
דרכי העפר שפעם היה קשה לנווט בהן סלולות עכשיו. אפשר כבר לנסוע בכל הכוח (לא מומלץ😅), עד כדי כך שלפעמים הנסיעה כאן חלקה יותר אפילו מהכבישים אצלנו, מבטיח. יש תחזוקה שוטפת. יש תגובה מהירה לתשתיות. ומעל הכול, אין פרויקטי רפאים! עכשיו יש להם גישה טובה ומהירה יותר אל תחום אבותיהם וממנו.
ומעל הכול, הם לא רק עובדים של ה"עסק" הזה, כביכול. הם שותפים. יש להם ריבונות על תחומם. לא המתולתלים הם שמתאימים את עצמם למדיניות של החלקים. וכך עושים "עסק" כראוי. יש עסקה ברורה. אתה נותן ערך, ובאופן טבעי מקבל ערך בחזרה.
ומה זה אומר עבור "חלק" כמוני (מתברר שגם אני מתולתל, דרך אגב), אתם שואלים? מקבלים את פניך כמבקר, ולא מתייחסים אליך כאל מסיג גבול. אתה רואה במו עיניך כיצד מסורת והתקדמות יכולות להתקיים זו לצד זו. אתה חוזר משם מלא השראה להמשיך בחיים, למרות האתגרים שבהם. לאדמה שלהם יש דרך שקטה וטבעית לרפא אותך, ואתה לא עוזב כאותו אדם שהיית כשהגעת. נוסף על כל זה, זיכרון הטלפון שלך באמת יתמלא בתמונות ובסרטונים😅.
אבל חשוב מכך, מתייחסים אליך בכבוד לא מפני ששילמת, אלא מפני שהפכת לחלק מהקהילה שלהם, אפילו לזמן קצר. כי ה"עסק" הזה לא רק מכר לך חוויה. הוא נתן לך הזדמנות לקחת חלק בבניית הקהילה. אתה לא רק אורח.
איזה מזל שהפכו את ההרים האלה ל"עסק". כי אחרת עדיין היינו מתווכחים על גישה, גבולות וזכאות. במקום זאת, מה שאנחנו רואים הוא בעלות לצד אחריות. התקדמות לצד כבוד. ומערכת שבה כל אחד יודע מה מקומו ומה תפקידו. לפעמים הבעיה אינה במילה "עסק". אלא בכמה מעט אנחנו מבינים איך עסק טוב באמת נראה.
